היסטורית מוסדות חורב

בס"ד

ההיסטוריה של מוסדות חורב

במהלך "העלייה החמישית", בשנים תר"ץ-תרצ"ט, רוב העולים שהגיעו לארץ היו ממרכז אירופה, רבע מהם מגרמניה (היא כונתה "עליית היקים"). בין העולים היתה קבוצה של יהודים דתיים אורתודוקסים, שהביאו איתם מסורת חינוכית שמקורה ברב שמשון רפאל הירש, ובשיטתו החינוכית - "תורה עם דרך ארץ". הורים אלו חיפשו דרכים חדשות להתאים את חינוך ילדיהם למציאות החדשה בארץ. הרעיון המרכזי של "תורה עם דרך ארץ" כפי שבאר אותו הרב הירש, הוא - שילוב בין לימודי קודש מעמיקים ולימודי חול המאפשרים קיום בעולם (כגון: מדעים, מתמטיקה, שפות וכו'), והכרת התרבות הכללית בצורה מעמיקה. וכך כתב הרב הירש בפרושו לבראשית ג, כד:

"דרך ארץ היא דרך התרבות, דרך החכמה הסוציאלית - המחנכת את האדם למוסר ולסדר בחייו החברתיים בארץ...התרבות פותחת את חינוך האדם, ואילו התורה משלימה אותו; שכן התורה מחנכת את האדם השלם...בישראל דרך ארץ ותורה ירדו כרוכים; האדם השלם והיהודי הם זהים בבית ישראל".

בשנת תרצ"ה הוקם בירושלים בית הספר היסודי "חורב" (על-שם אחד מספריו החשובים של הרב הירש), ובו 16 תלמידים ותלמידות. מייסד בית הספר ומנהלו הראשון היה המחנך ד"ר יונה כהן. בית הספר שכן בתחילה בדירתו של המנהל ברחוב החבשים (כיום רחוב אתיופיה) ליד שכונת מאה שערים. בהמשך עבר בית הספר לבית רעוע ליד גן העיר ברחוב המלך ג'ורג' (מול "היכל שלמה" של היום), ומשם עבר לרחוב שטראוס (מדרום לבית החולים "ביקור חולים"), עד שהוא הגיע למשכנו הקבוע ברחוב כובשי קטמון 15 בשכונת קטמון.

בשנות השישים, בניהולו של מר מרדכי ברויאר, התרחבו מוסדות חורב, ונפתחו ישיבה תיכונית  ובית ספר תיכון לבנות. תלמידי מוסדות חורב משתייכים כיום לזרם הדתי-לאומי, ומונים כ-2000 תלמידים. בוגרי הישיבה ממשיכים לישיבות הסדר, לישיבות גבוהות ולמכינות קדם-צבאיות. ורוב מוחלט של בוגרות האולפנא ממשיכות לשירות לאומי.

התיכון לבנות עמד שנים רבות ברחוב שטראוס, מאות בנות למדו בו בתנאים קשים. בשנת תשל"ו עבר התיכון למבנים מרווחים, במשכנו הנוכחי הממוקם בשכונת בית וגן בירושלים (ליד המכללה לבנות). בשנים תשכ"ו – תשמ"א המנהל היה ר' שלמה מרזל ז"ל, ובשנים  תשמ"ב - תשס"ח היה המנהל הרב מאיר יעקובוביץ, בשנים אלו בית הספר גדל והתרחב בכל התחומים. בשנת תשמ"ה המוסד הפך לאולפנא.

משנת הלימודים תשס"ט עומד בראש האולפנא הרב עודד מייזליש, שהיה ר"מ ומחנך שנים רבות בישיבה התיכונית חורב.

במשך  שנות קיומה, שמרה האולפנא על עצמאות ניהולית, המאפשרת את בחירת המורים והתלמידות, וכן את התאמת תוכניות הלימודים לצרכים ולאווירה המייחדים המיוחדים את הלומדות באולפנא.